|
|
|
|
|
|
הצבת גבולות לילדים – איך עושים זאת? |
|
|
|
הצבת גבולות לילדים – איך עושים זאת?
רחלי לוי מאסטר ביחסים
חושבים שהילד שלכם עקשן? תחשבו שוב.
ילדים לא נולדים עקשנים, הם לומדים להתעקש וזה מתחיל הרבה לפני גיל שנתיים. הצבת גבולות לילדים חייבת להתחיל מגיל מוקדם שכן הילדים זקוקים גבולות ברורים המעניקים יציבות וביטחון שהולך ומתפתח עם השנים.
כיצד ניתן להציב גבולות לילדים? ראשית חשוב לראות ולהבין את נקודת מבטו של הילד וכיצד הוא חווה את ההתנהלות ההורית שלנו.
ביום בהיר (וזה לא קורה ביום אחד) הילד הקטן, שעד היום היה ילד מתוק, חייכן ומרצה קם ומתחיל לנהל מאבקים שלמים המבוססים על המשפט
"לא רוצה" (אגב, עוד לפני שהילד לומד לדבר הוא כבר מכיר ומשתמש בנדנוד הראש לצדדים כאות לסירוב).
כמה קשה להציב גבולות לילדים כשכל אינטראקציה מולם הופכת ל"מלחמת" הסברים, שכנועים, כעס ומריבות וכל זה בגלל "כלום" או בגלל שהוא צריך לקום בבוקר ולהתלבש מהר לגן, או בגלל שצריך לצחצח יפה שיניים, לאכל צהריים, לסדר את החדר או "רק" להיכנס למקלחת ולישון בזמן ובנחת. איפה הגבול, איפה?
מדוע, אם כך, כל כך קשה לנו, ההורים דווקא בדברים הכי פשוטים, שגרתיים ויומיומיים שבהם היכולת להציב גבולות לילדים צריכה להיות קלה, ברורה ומובנת ללא בעיות ומלחמות?
גיל שנתיים (היום זה אפילו לפני) הוא גיל המרד או גיל ההתבגרות של הילדים הקטנים (ממש אותם הסימפטומים אבל בלי ההורמונים). גיל מבלבל שבו, מצד אחד הילד מגלה את יכולותיו והוא חושב שהוא מסוגל לעשות הכול בכוחות עצמו (בהשוואה לחודשים הראשונים לחייו בהם הוא היה חסר אונים ותלוי בכולם שיעשו עבורו) מול ההורים המנסים בכל תוקף להציב גבולות ולמעשה לתחושתו לא מאפשרים לו לעשות הכל ושצריך להציב גבולות, לקבוע סדר יום ולהתנהל ע"פ מה אסור ומה מותר.
יעל (שם בדוי), מספרת על בנה, בן השנתיים וחודשים: "הוא ילד מאוד חכם שיודע מה הוא רוצה אך לא מדבר עדיין. מזה כמה חודשים התנהגותו אינה כפי שהייתה, הוא הפך ילד אלים, כועס וזה בא לידי ביטוי בבית, בגן ובכלל (גם כלפי סבא וסבתא). במקום לשחק הוא מרביץ, דוחף, ונושך את כולם. האלימות מתבטאת גם כלפי אחיו הקטן שזה אך נולד". כמרבית ההורים היה חשוב לה לדעת באילו כלים להשתמש ע"מ ליצור ולהציב גבולות לילד ולמנוע את האלימות והכעס הקשים?
ישנם כמה שלבים בהצבת גבולות לילדים:
בשלב הראשון חשוב להבין מדוע חל שינוי התנהגותי אצל הילד? במיוחד צריך לשים לב לשינויים בבית, בגן, בסביבתו הקרובה? הולדת אח חדש, כפי שציינה יעל, הוא שינוי מאוד קיצוני ומשמעותי עבור הילד ולכן מצריכה הכנה והתייחסות מיוחדת. תחשבו על זה, בניגוד לנו המבוגרים, שיכולים ומסוגלים לשתף בתחושות וברגשות ולומר מפורשות מה מפריע לנו, כשילדים חווים קושי ומצוקה הם אינם יכולים לבטא זאת במילים אלא רק בהתנהגות. מכאן, פעמים רבות אנו נתקלים בבכי, התקפי זעם, סירוב, כעס, מאבק והתנגדות. במצבים אלו הצבת הגבולות לילד היא ע"י הבנת המצוקה, לחבק בחום ולהיות שם בשבילו. ברוב המקרים, גם אם אנו לא מסכימים עם ההתנהגות אבל מבינים את הכעס, זה מאפשר לילד להירגע הרבה יותר מהר.
בשלב השני הצבת הגבולות לילדים מתחילה מההורים. הדרך בה אנו מגיבים להתנהגות הילד היא זו שתקבע אם הקושי ייפתר או יחריף. בניגוד לתגובה האוטומטית של לכעוס על הילד, להעניש או לתת הסברים בלתי פוסקים רק כדי "שיבין ויקשיב לנו" (מה שמביא לתגובה הפוכה מצד הילד), מומלץ להתייחס ולהעצים מצבים שבהם הילד מתנהג כראוי (אכן, מתי התייחסתם להתנהגות מובנת מאליה אצל הילד, כמו סתם ישיבה מול הטלוויזיה או כאשר הוא מצייר להנאתו) ? המטרה בהצבת גבולות היא להשתדל כמה שפחות להתייחס להתנהגויות שליליות ויותר לשים דגש על החיוב (חוץ ממצבי סיכון, כמובן !).
בשלב השלישי והחשוב ביותר בהצבת גבולות לילדים המטרה היא להיות עיקביים ולאורך זמן. כל שינוי התנהגותי דורש זמן ולילדים יש קצב משלהם. תפקידם של הילדים הוא לבדוק את הגבולות ולנסות "לפרוץ" אותם ותפקידנו להיות נחושים ועקביים במסר, בהתנהגות ובתגובות.
כמה דגשים חשובים שתמיד עוזרים בהצבת גבולות לילדים בכל גיל:
– גבולות לא ניתן להציב למישהו אחר. רק לעצמנו. כשהגבול ברור לנו, הוא ברור לכולם.
נסו לדבר בבית ב"אני". כאשר המסר הוא "אני עצוב" או "זה לא נעים לי" ההתנגדות פוחתת. בהצבת גבולות לילדים השליטה ההורית היא שלנו. לרוב אין כוונתם של הילדים לעשות משהו "לא נעים" אלא אם הם מרווחים הרבה תשומת לב והתייחסות ולכן הם לא מקשיבים. במסרים שגויים כמו: "אתה שובב", "את כל הזמן מפריעה" או "תפסיק לצעוק" נוצרת אווירה של צווי (!) אשר גורמת ליצירת דווקא ולהקצנת ההתנהגות המפריעה.
– לכל התנהגות של ילדים יש סיבה. כשבוחנים כל סיטואציה בנפרד ונותנים לכל מצב מענה ופתרון מיידי, מונעים היווצרות של "כדור שלג" והקצנת ההתנהגות השלילית. במצבים כמו: הולדת אח חדש, מעבר דירה, כניסה לגן ואפילו גמילה מחיתול וממוצץ, עלולים להיווצר שינויים התנהגותיים החל מפחדים, חרדות, תסכולים וחוסר אונים ועד אלימות, מצבי רוח משתנים ומאבקי כוח בלתי פוסקים.
הכנה מתאימה ושיתוף הילד במצב החדש (בהתאם לגיל ולהבנה) יכולים למנוע הקצנה ולעזור בהתמודדות.
– הילדים לומדים כל דבר רק מצפייה בנו, ההורים. נסו ללמוד מהילדים ! צפייה בהתנהגות שלהם (מבלי להגיב, לבקר, להעיר ולדבר) יכולה ללמד על תהליך קבלת ההחלטות של הילדים, בכל הנוגע להתנהלות והתנהגות מולנו, ההורים. במקומות בהם קיימת עקביות, אסרטיביות, גבולות ומסרים ברורים – אין ויכוחים ומאבקים. הילדים מרגישים יציבות.
– חשוב תמיד לעודד. להבין את הכעס והתסכול אבל במקביל להקפיד על גבולות ברורים.
– שינוי קטן בהתנהגות, בהתייחסות, בתגובה ואפילו במבט שלנו, ההורים, יכולים לשנות לחלוטין את התנהגות הילד. תגובות כעס ועונשים רק מחריפים את ההתנהגות השלילית ויוצרים מאבקי כוח, כעסים ומתח (בהתנהגות השלילית של הילד הוא למעשה מעניש אותנו בחזרה).
– בהצבת גבולות לילדים צריך לזכור שזו תקופה שעוברת. גיל "המרד" יכול להמשך עד גיל 4 (לערך) ויש להיות ערוכים לכך עם הרבה סבלנות וסובלנות.
לסיכום: התנהגות היא דבר נלמד. לנו, ההורים, יש השפעה מכרעת על עיצוב אישיות הילד ועל בניית הביטחון והדימוי העצמי החל בשנים הראשונות לחייו. הורות זה מקצוע ולא מלמדים אותו בבי"ס, רכישת ידע מקצועי, מיומנות הורית, למידה והשקעה מובילים לבניית יחסים טובים יותר במשפחה. |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מידע נוסף
להצטרפות |
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
