© כל הזכויות שמורות למירה הראל (ברין)
הקלמנטינה שהמתינה / מירה הראל (ברין)
עוד בחודש הראשון, לאחר שנכנסו לבית החדש, החליטו בני-המשפחה, פה אחד, שרצוי לנטוע בגנה - עצי פרי.
היו אמנם חילוקי דעות באיזה עץ לבחור, אך בעצת גנן מקצועי, הסכימו לנטוע עצי הדר, שהם מתאימים יותר לאיזור מבחינה אקלימית ואינם מפונקים מדי.
הגנן, הביא שאת השתילים כשבוע לאחר טו בשבט, אמר להם שהעצים הם בני שנה, ויתנו פרי בעוד כשלוש שנים אם ישמרו לטפל בהם לפי ההוראות שישאיר להם. אבא עם יוסי, חפרו לפי הוראותיו, בורות עמוקים דים להכניס את השתילים, עגו עוגת חול סביבם והשקו אותם.
מאז עברו שבע שנים תמימות. מה לא עשו לעצים בכדי שיניבו פרי: דשנו אותם לעתים מזומנות, עדרו את ה"צלחות" והרחיבון, השקו אותם לפי ההוראות - אך שני עצי ההדר בכלל לא התרגשו. עץ האשכוליות פיתח עלים גדולים וירוקים ועץ הקלמנטינות עלה לגובה, הרחיב את נופו וגזעו והתכסה בשפעת עלים בכל חורף, אך בכל אלה לא נמצא ולו גם פרח קטן אחד! שלא לדבר על פרי.
-"בודאי סדרו אותך אבא ונתו לך עצים עקרים" טען יוסי, אך אבא לא התיאש עדין. שוב הביא דשנים מסוג שונה, שוב הרחיב ועדר את ה"צלחות" ו---מסביב לעצים פרחה הגנה בשלל פרחים, הדשא חייך בירוק, ועצי ההדר - נראו כמו סתם עצים ירוקים!
בשנה השמינית, כמעט שהחליטו לעקור את העצים ה"עקרים" כשאבא עבר במקרה ליד משתלה ידועה ואמינה בשרון, והביא משם שתיל של עץ תפוזים "באחריות".
בדחילו ורחימו שתלו את העץ בפנה ליד שני העצים האחרים והמתינו לתוצאות תוך שהם מתפללים שהפעם לא יתאכזבו.
החורף בא עם גשמי הזעף וראה זה פלא: על ענפי עץ התפוזים עלו ניצני פרחים לבנים. עוד מעט קט והאביב הגיע ופרחי התפוז הפיצו ריח משכר שהביא דבורים לגינה. אבא כבר שפשף ידים וחיכה שהפרחים יהפכו לתפוזים אך אהה! באותה שנה, החליט החורף לחזור כשבוע לאחר פסח ועם מטר הברד הכבד נשרו כל ניצני התפוז כולם כאחד.
-"אין דבר" התנחם אבא -"העיקר שאנו יודעים שהעץ איננו עקר ואם ירצה השם, בשנה הבאה, יניב העץ פרות כמו שצריך".
החורף שוב נסוג ופינה מקומו לקיץ חם ממש. בקר אחד כשיוסי הסתובב בגנה וקצר את הדשא, העיף בלי משים את מבטו אל עצי ההדר העקרים ו-- ממש לא האמין למראה עיניו: על עץ הקלמנטינות העקר הופיעו פרחים לבנים קטנטנים! הקלמנטינה החליטה להתעורר משנתה הארוכה!
נו, מה אומר לכם, עץ הקלמנטינות שלנו הפך אוטומטית לאטרקציה של ממש. בכל בוקר, זכה לסקירה ובדיקה יסודיות של פרחיו. עד מהרה התפשט ריחם והביא אליו את הדבורים, וכשנשרו הפרחים באו במקומם כדורים ירוקים קטנים
עכשיו צצה בעיה חדשה: אמנם העץ הוא בן כעשר שנים אך מאחר שלא נתן פרי שעד כה הרי שחלים עליו דיני ערלה. בלב כבד קטמו את הכדורים הקטנים וגם בשנתים שלאחר מכן שמרו על הדין. ומן השמים סייעו כך שבשנה הרביעית פרח העץ בפרחים גדולים במיוחד שהפכו בעתם לכדורים ירוקים.
הקיץ חלף והגיע הסתיו. הילדים חזרו ללימודים לבתי הספר והכדורים הקטנים תפחו והזהיבו עד שקבלו את מראה הקלמנטינה. עכשיו חיכו כולם בקוצר רוח לרגע בו יוכלו לקטוף את הפרות ולטעמם בכדי לדעת אם הפרי טוב גם למאכל ולא רק יפה לעינים.
וביום ששי אחד בצהרים, נאספו כל בני המשפחה סביב לעץ הקלמנטינות, קטפו ב"דחילו ורחימו" את הפרות ברכו "ברוך בורא פרי העץ" ו "שהחינו" ופלחו את הפרי: אכן הציפיה השתלמה! הקלמנטינה שהמתינה אחת עשרה שנים הניבה פרי גדול עסיסי ומתוק לתפארת!
|
