|
|
|
|
|
|
חג השבועות - משמעות ומנהגים |
|
|
|
חג השבועות – משמעות ומנהגים / ד"ר חיה שרגא בן איון
באדיבות אתר "סיפורי התנ"ך לילדים"
משמעות החג:
חג השבועות במקורו הוא חג חקלאי, שחל באביב. האיכר מסיים את קציר תבואות אדמתו.
חג זה הוא גם בעל היבט דתי, כי האדם מודה לה' על שזכה לקצור את יבוליו, והוא גם מבקש על פירות הקיץ שיעלו יפה, ויהיו ראויים.
בתקופת התנ"ך החגים החקלאיים (פסח, שבועות וסוכות), היו תמיד גם בעלי תוכן דתי.
לחג השבועות מתלווה גם מנהג הביכורים, כשהאדם מעלה למקדש את ביכורי אדמתו, ועוד מוסיפה המסורת וקושרת את חג השבועות למתן תורה בסיני.
ההיבט החברתי של חג השבועות:
האדם מישראל מצווה לשמוח בחג. כל המשפחה לוקחת חלק בשמחה: "וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ..".
השמחה כוללת את כל המעמדות הנמוכים והשכבות הסוציאליות הנחשלות: "וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ".
ברגעי השמחה צריך האדם מישראל לחמול על השכבות הנמוכות ולזכור את שיעבוד מצרים: "וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם".
הקשר בין פסח לחג השבועות:
חג הפסח מציין את ראשית הקציר, חג השבועות מסמל את גמר הקציר.
המועד שבו חוגגים את חג השבועות: שבעה שבועות מתחילת קציר העומר שחל בפסח: "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹות, תִּסְפָּר לָךְ: מֵהָחֵל (מתחילת הקציר) חֶרְמֵשׁ (כלי של קציר) בַּקָּמָה (תבואה) תָּחֵל לִסְפֹּור שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת".
עולי הרגל נהגו להביא מנחה שבאה מן החיטים, שצורתה שתי כיכרות לחם, והיא לוותה בקורבנות מן החי.
שמות אחרים של חג השבועות:
♦ חג מתן תורה
♦ חג הקציר
♦ עצרת
♦ חג הביכורים
♦ יום הקהל
עליה לרגל לבית המקדש:
חג השבועות הוא אחד משלושת הרגלים בהם מצווה האדם מישראל לעלות לבית המקדש: בחג סוכות, בחג הפסח ובחג השבועות, ולהביא עימו מתנות:
"שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹוג לִי בַּשָּׁנָה; אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹור שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת… וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ, אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה… וְחַג הָאָסִיף בְּצֵאת הַשָּׁנָה, בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה. שָׁלֹושׁ פְּעָמִים, בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹון ה'" (שמות כג).
חגים אלה מכונים רגלים.
המילה חג משורש חגג, ופירושה ללכת במעגל, כלומר לרקוד. במילים אחרות בחגים נהגו לרקוד ולשמוח.
מנהגי שבועות:
♦ בתקופה שבית המקדש היה קיים. יצאו האנשים בתהלוכת שמחה
לירושלים להביא את ביכורי אדמתם תודה לאלוהים.
♦ תיקון ליל שבועות – עוסקים בלימוד גמרא כל הלילה. יש נוהגים לקרוא את
ספר תהילים, שמייחסים את כתיבתו לדוד המלך, שלפי אמונה מסויימת
נולד ומת בשבועות. אין לכך סימוכין.
♦ קישוט הבתים ובתי הכנסת בפרחים וצמחים.
♦ אכילת מאכלי חלב. אין הסבר מניח את הדעת. יש אומרים שהמנהג
מבוסס על כך שלא היה לבני ישראל זמן להכין מאכלי בשר ביום מתן
תורה.
♦ קוראים את מגילת רות שהסיפור שלה אירע, על פי המסופר בה, בתקופת
הקציר.
♦ אומרים תפילת 'הלל'. |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מידע נוסף
להצטרפות |
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
