|
|
|
|
|
|
חוקים וגבולות - חינוך לערכים |
|
|
|
חוקים וגבולות - חינוך לערכים / רויטל פרזון כרמלי
החוקים מייצגים את סדרי הקבע של המשפחה ומשקפים את המטרות והערכים שלה. כיוון שלמשפחות שונות ערכים שונים, גם החוקים עשויים להיות שונים ממשפחה למשפחה.
לדוגמא: הערך הוא שמירה על הבריאות. החוק הנובע ממנו הוא שטיפת ידיים אחרי עשיית צרכים או צחצוח שיניים בבוקר ולפני השינה.
גבולות הם הביטוי המעשי, היישומי של החוקים. הגבולות גמישים ומותאמים לנסיבות ולגיל הילדים. לדוגמא: אסור לאכול בסלון, אלא אם יש אורחים.
חוקים וגבולות - לשם מה?
-
הם מספקים לילד מסגרת בטוחה שבה הם יכולים לנוע בחופשיות ולהתפתח. חוקים וגבולות הם הרצפה, הקירות והתקרה של החלל שבו הם יכולים לבטא את הסקרנות הטבעית שלהם מבלי שייגרם להם נזק.
-
היות והחוקים ותוצאות הפרתם ידועים מראש - מספק צורך פסיכולוגי חשוב להכיר את העולם ולשלוט בו. העולם נחווה כבטוח וכמובן יותר כשהוא צפוי, עקבי, קבוע ומסודר.
-
הם מאמנים את הילד לחיים בחברה שבה יהיה עליהם להתמודד עם גבולות וחוקים. ילד זקוק לגבולות באותה מידה שהוא זקוק לאהבה. ילד ללא גבולות הוא ילד שיתקשה למצוא את מקומו בחברה, שכן לכל מסגרת יש את החוקים שלה על מנת להשתייך. בכל מקום עבודה, למשל, קיימות דרישות בנוגע לשעות העבודה, קוד לבוש וכו'.
-
הם מאמנים את הילד להתמודדות עם תסכולים ואכזבות. מי שלא עומד בגבולות, לא בא במגע עם תסכולים שהם חלק מהחיים.
הצבת גבולות באווירה דמוקרטית: מדריך מעשי
-
לשון הכתוב פונה להורים, אך היא, כמובן, נכונה גם למחנכים- מורים וגננות.
-
שינוי מעשי מתחיל בשינוי בתודעה - הבנה שכהורים יש לנו תפקיד לגדל את הילד שלנו להיות בוגר עצמאי ואחראי, ולכן בהצבת גבול אנו לא רק שלא פוגעים בו וביחסים בינינו, אלא מקיימים את תפקידנו בנאמנות, מבטיחים לו עתיד טוב יותר ומלמדים אותו פרק חשוב ביחסים ובאחריות. בידי ההורים התפקיד לטפל בילדים. תפקיד זה מעניק להורים חובות וזכויות, הנובעות מחובות התפקיד! בתחומים שההורים מופקדים עליהם הורים יכולים ואף צריכים להציב גבולות ולקבל החלטות. בשעה של הנחת גבולות, כדאי לזמן רגשות מקרבים, לראות בהתנהגות של הילד הזדמנות ללמד אותו שיעור לחיים, ואז להתגייס ממקום רגוע יותר.
-
הסכמה בין הורים – חשוב שהחוקים והגבולות ייקבעו ויסוכמו במשותף ע"י שני ההורים, כדי שהיישום שלהם יהיה עקבי. חוקים הנשמרים בעקביות הם חוקים שההורים משוכנעים בנחיצותם, ברלוונטיות שלהם לחיים ובכך שנועדו לשרת את טובת ילדיהם. יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון שמדובר בשני אנשים שונים, בעלי אישיות שונה ומחשבות שונות על מה נכון ואיך צריך לחנך ילדים. זה שיש מחלוקת בין ההורים זו לא בעיה. הבעיה במה ובאיזה אופן באה המחלוקת הזו לידי ביטוי. אם המחלוקת מתבטאת במריבות בין ההורים, בוויכוחים מרים המתרחשים לעיני הילדים זה מה שמזיק. מפני שכאן ההורים מגלים חוסר כבוד, כל אחד לדעתו של השני. עוד יותר גרוע אם הורה אחד נוהג כפי הבנתו, וההורה השני מתערב. דרך חילוקי הדעות בין ההורים והאופן בו הם פותרים אותם, הילד לומד על יחסים בעולם.
-
מומלץ להשתמש במודל "הרמזור" על מנת לברר מהם הערכים המנחים אותנו בגידול ילדינו, מהם החוקים הנובעים מהם ומהי מידת החשיבות שלהם.
-
להימנע מנאומים והטפות. אומרים פעם אחת, מזכירים פעם שנייה וזהו. על חוקים לא תמיד מדברים, אך צריך להרגיש אותם באכיפתם העקבית.
-
יש לקחת בחשבון את השלב ההתפתחותי של הילד בעת הצבת החוקים והגבולות. למשל, פעוט חוקר את העולם בחושיו, ואין לחסום אותו ע"י איסור מוחלט לבדוק את סביבתו.
-
להיות קשוב ופתוח לשמוע את חוסר שביעות הרצון של הילד מן החוק או הגבול. להקשיב לרגשותיו ולמחשבותיו ולאשר אותם. כשמקשיבים לילד, הוא מרגיש שאינו לבד ועל כן נכון יותר לשתף פעולה.
-
מציבים את הגבול בחם ובאהבה, ולא בכעס, בכבוד. על ההורה להיות תקיף כלפי עצמו ואדיב כלפי הילד.
-
עדיף לקבוע מעט חוקים ולעמוד בהם, מאשר הרבה חוקים שלא עומדים בהם. כל משפחה צריכה להחליט על ה"רמזור" שלה.
-
יש להשקיע זמן בהדרכה - להסביר לילדים מהם החוקים של הבית ומהו ההיגיון והערך שמאחוריהם. לרוב, הילדים נתקלים בחוק לאחר שהפרו אותו, כשאנו כועסים והם לא מבינים על מה הכעס. אם אנו רוצים שהחוקים יופנמו ולא ייכפו על הילדים, יש להסביר אותם. חוקים, המוסברים היטב מעוררים רצון לשיתוף פעולה, ולכן גם יוצרים אווירה טובה יותר בבית. הרעיון הוא לדבר עם הילדים ולא אל הילדים על החוקים. אנו לא רוצים לשכנע את הילדים בצדקת דרכנו, אלא להשפיע עליהם. לשכנע מכיל את המילה כניעה, כאילו הכנענו את הילד לקבל את דעתנו. המילה, להשפיע, לעומת זאת, מכילה את המילה שפע.
-
מוטב לנסח את החוקים על דרך החיוב ולומר מה כן מותר לעשות, איך ראוי להתנהג.
-
גבולות מניחים לעצמנו. ההורה אומר לעצמו "אני לא יכול לומר לילד מה לעשות, אבל אני יכול לומר לעצמי מה אני אעשה אם הוא ינהג באופן כלשהו. לדוג': אני מגישה ארוחת צהריים בשתיים וחצי. מי שניגש לשולחן, אוכל, ומי שלא, לא. אני לא יכולה להכריח אותם לגשת ולאכול, וגם לא מתכוונת לקרוא להם עשר פעמים או להגיש מנות בשעות שונות לילדים שונים. אני קובעת מה אני אעשה! חשוב שכאשר אני מכריזה על הגבול שהצבתי לעצמי אעשה זאת ממקום נקי, בלי כעס ובלי רצון להביס את הילד ולנצח אותו. עלינו ללמוד לשאול את עצמנו- איזה גבול שמתי לעצמי השבוע?
-
דוגמא אישית הגבולות בבית משקפים את הערכים של המשפחה, ולכן שמירת הגבולות היא למעשה חינוך לערכים, ולערכים לא מטיפים. בערכים מדביקים. לדג': כשאני מבקשת שקט, אני למעשה מבקשת התחשבות בזולת. אם אני רוצה רק שקט, אני יכולה לצרוח "אמרתי, שקט!". אבל אם אני מחנכת לערכים, ברור שאני לא יכולה לצרוח.
-
גבולות מונחים רק בתחום שבו יש להורה שליטה. להורה, למשל, אין שליטה על הצרכים של הילד, על המזון שיאכל, על מצב הרוח שלו או על איכות השינה שלו.
גבולות אצל תינוקות (עד גיל שנה וחצי)
-
מניחים גבולות ללא מילים. פשוט עושים.
-
יוצרים בבית סדרי קבע. השעון הביולוגי מתארגן סביבם.
-
יוצרים סימנים מוסכמים: כשהדלת סגורה סימן שאמא מתקלחת. כשהצלחת מונחת על השולחן, סימן שצריך לגשת לאכול.
-
משתמשים בהסחה.
-
מחליפים חפץ אסור במותר.
-
כשחייבים לעשות משהו והילד לא רוצה (לגזור ציפורניים, ליטול תרופה, לחפוף ראש) אומרים לו באסרטיביות נעימה "חייבים. תבחר דרך שתהיה לך נעימה" או "מה יכול לעזור לך?", ואז באסרטיביות, אך לא באגרסיביות עושים את מה שצריך לעשות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מידע נוסף
להצטרפות |
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
